החלטה בתיק ת"א 18765-01-09

לפניי שתי בקשות מטעם הנתבעים (כל אחד בנפרד) להורות לתובעת, המשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה"), ליתן ערובה להבטחת הוצאות המבקשים במידה ותדחה התביעה הנדונה, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקסד"א").

רקע:

1.         המשיבה הגישה תביעה כנגד הנתבע 1 (להלן: "המבקש"), וכנגד הנתבע 2 (להלן: "הקיבוץ"), לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מתאונת עבודה שארעה לה ביום 5.2.02, בשטחי הקיבוץ. הקיבוץ הגיש הודעת צד ג' כנגד הנתבע 1 וכנגד עיזבון המנוח סאלם אברהים (באמצעות חמשת יורשיו) (להלן: "המנוח").

תמצית טענות הצדדים

2.         טוען המבקש, כי אין יריבות בינו לבין המשיבה, הואיל והיא הועסקה על ידי המנוח שהוא דודה, אשר הלך לעולמו חודשים ספורים בטרם הגשת התביעה. התביעה הוגשה יומיים בטרם תום תקופת ההתיישנות, תוך שיהוי ניכר ובכך גרמה לנזק ראייתי הואיל והעד המרכזי, המנוח, הלך לעולמו. לטענתו, המשיבה הינה תושבת חוץ וכי היא העתיקה את מקום מגוריה לרגל נישואיה, לניו זילנד. יתרה מזו, בדיקה במשרד הפנים מעלה, כי המשיבה שוהה בחו"ל מחודש 04/10. עוד לטענתו, אין למשיבה נכסים כלשהם בארץ מהם ניתן להיפרע בבוא העת. בנסיבות העניין, מאחר והמדובר בתושבת חוץ, טוען המבקש כי  יש לחייבה במתן ערובה להבטחת הוצאותיו במידה והתביעה תידחה.

3.         לטענת הקיבוץ, הוא משמש בעלים ו/או מחזיק במטע בו לטענת המשיבה ארעה התאונה. עובר לעונת הקטיף הוא פנה לנתבע 2 ו/או למנוח וביקש לשכור את שירותיו לצורך ביצוע הקטיף במטע, במסגרתו הועסקה המשיבה. בין הצדדים סוכם, כי שיטת העבודה והפיקוח על העובדים יהיו באחריות הקבלן בלבד. הקיבוץ חוזר על הטענות שנטענו על ידי המבקש בבקשה שהוגשה מטעמו, לטענת הקיבוץ, מאחר ולמשיבה אין נכסים בארץ מהם ניתן להיפרע במידה והתביעה נגדו תדחה, יש להורות למשיבה ליתן ערובה להבטחת הוצאותיו.

4.         המשיבה טוענת כי דין הבקשות להידחות. לטענתה, יש לדחות את הבקשות על הסף מחמת שלא נתמכו בתצהירים כנדרש שכן בקשת המבקש נתמכה בתצהיר אחיו, ובקשת הקיבוץ הוגשה ללא תצהיר. לגוף העניין טוענת המשיבה כי אין המקרה דנן נופל בגדר המקרים הנדירים בהם ניתן לפי הפסיקה לחייב בהפקדת ערובה. לעניין זה טוענת המשיבה, כי סיכויי תביעתה גבוהים, וכי איננה תושבת חוץ. לעניין האחרון נטען על-ידי המשיבה, כי היא ילידת כפר דיר חנא, כי נישאה לבחיר ליבה, תושב ירושלים, וכי היא נסעה עם בעלה לצורך עסקיו לפינלנד. לטענתה, היא לא העתיקה את מקום מגוריה מחוץ לגבולות המדינה, כי כל משפחתה בארץ וכי היא מגיעה ארצה תכופות.

5.         יצויין, כי בהחלטתי מיום 16.10.11 הוריתי למשיבה להגיש תצהיר ובו פירוט מקום מגוריה (מדינה וכתובת מדוייקת) ואת נסיבות מגוריה באותו מקום. תצהיר כאמור לא הוגש, ובמקום זאת הגיש בא-כוחה מסמך תגובה, בו נאמר כי המשיבה לא נמצאת בעת הזו בישראל ולכן לא ניתן לגבות ממנה תצהיר, תוך חזרה על הטענות הכלליות שהועלו בתגובתה לבקשה.

דיון והכרעה:

6.       תקנה 519 לתקסד"א, קובעת, כי " בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על התובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע". התכלית המרכזית העומדת ביסוד הסמכות להורות על הפקדת ערובה מכוח התקנה, הינה להבטיח את זכותו של הנתבע להיפרע את הוצאותיו, במידה ותדחה התביעה, כשלכך מצורפת התכלית של מניעת תביעות סרק. מנגד, חיוב בהפקדת ערובה עלול לפגוע באופן ממשי בגישת התובע לערכאות, שהינה זכות בעלת מעמד גבוה במיוחד. שיקולים נוגדים אלה, השפיעו על פרשנות התקנה ועל עיצוב הכללים להפעלתה.

ככלל, הפרשנות שניתנה לתקנה דגלה ביישום מדוד וזהיר, וזאת על מנת שלא לחסום כאמור את דרכו של תובע לבית המשפט. לצד זאת נקבע, כי קיימות נסיבות, בהן גובר החשש כי אי-הפקדת ערובה יפגע בזכותו של הנתבע להיפרע את הוצאותיו, וכי בהתקיימן תהיה הנטייה ככלל להורות על הפקדת ערובה. כך נפסק ביחס למקרים בהם התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט ואין לו נכסים בישראל (א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט - 2009), בעמ' 751; רע"א 2156/04 מ"י נ' עזבון המנוח באסל נעים ואח', פ"ד נח(5, 865). לצד נתון זה, יש לבחון שיקולים נוספים רלוונטיים, ובכלל זה סיכויי התביעה הלכאוריים, מצבו של התובע וכד'.

7.         בענייננו, על רקע העקרונות האמורים, אני סבורה כי יש מקום לחייב את התובעת בהתפקדת ערובה. מהנתונים שבפני עולה, כי התובעת איננה מתגוררת כיום בישראל, אלא היא מתגוררת עם בעלה, מחוץ לישראל (לטענתה, בפינלנד). על רקע הנתון האמור, שאיננו שנוי במחלוקת, טענת התובעת כי שהותה בחו"ל זמנית בלבד, נטענה באופן כוללני ביותר וללא כל פירוט. בפרט, לא נטען על-ידי התובעת כי יש לה רכוש כלשהו בישראל ממנו יוכלו המבקשות להיפרע, וזאת אף שברור כי זהו נתון מרכזי ורלוונטי לבקשה מהסוג שלפני. לכך יש להוסיף, כי המשיבה ציינה באופן כללי כי היא ילידת דיר חנא ומתגורת בכפר מאז ילדותה, כי בעלה הוא תושב ירושלים, וכי היא חיה עמו כיום בפינלנד, אך זאת מבלי שציינה כתובת מגורים מדוייקת  ביחס לאף אחד מהמקומות האמורים.

ברי כי הנתונים הנוגעים לנסיבות מגוריה של התובעת בחו"ל ולנכסיה בישראל, ככל שקיימים, מצויים בידיה, ולא בידי המבקשות, ובנסיבות אלו הנטל עליה להוכיחם (ראו: בש"א (חיפה) 11701/07 יבגני ספיבק נ' מלניקוב ואח', תק-מח 2007(3), 7678, מפי כב' השופט עמית). העמימות שנותרה בעניין זה, אף לאחר החלטתי המפורשת מיום 16.10.11, רובצת אפוא לפתחה של המשיבה.

8.       לצד האמור, נתתי דעתי לסיכויי התביעה. בשלב זה, ובטרם שמיעת ראיות, קיים קושי להעריך במדוייק את סיכוייה. על-פני הדברים נראה כי העובדה שהתביעה הוגשה בסמוך לתום תקופת התיישנות, ההכחשה העובדתית מפי המבקש וטענת המבקשות כי אדם שהינו רלוונטי למסכת העובדתית נפטר בחלוף הזמן, עשוייה ליצור קושי, אולם עם זאת אינני סבורה כי ניתן לומר, בשים לב למהות התביעה, כי סיכוייה קלושים.

9.       במכלול השיקולים סבורני, כי האיזון הראוי בין האינטרסים המעורבים, הינו, חיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים, בסכום מתון יחסית.  כן אני מורה, כי המשיבה תפקיד ערובה בסך 7000 ש"ח להבטחת הוצאות המבקשים.

10.     בשולי הדברים אציין, כי בענייננו לא טענה המשיבה לתחולת תקנה 28 לתקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט - 1968, שפינלנד היא מהמדינות המנויות בתוספת הראשונה לאותן תקנות, ולפיכך לא ראיתי להידרש לכך. אעיר עם זאת, כי התקנה דנה בתובע שהוא "אזרח אחת המדינות בעלות המדינה ושמקום מושבו באחת מהן", ובענייננו לא נטען על-ידי מי מהצדדים כי מתקיים במשיבה התנאי הראשון (אזרחות).

11.        סיכומם של דברים: המשיבה תפקיד סך 7000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית צמודת מדד, בלתי מוגבלת בזמן, להבטחת תשלום הוצאות המבקשים אם התובענה תדחה, וזאת בתוך 30 ימים מהיום. אם לא תעשה כן, תמחק התובענה.

ניתנה היום, יב כסלו תשע"ב, 8 לדצמבר 2011, בהיעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: